באם הגישו נגדך תביעה בגין הוצאת לשון הרע , יש לבחון את ההגנות העומדות לך בדין, כמובן שיש לבחון כל מקרה לגופו.

​להלן ההגנות העומדות למפרסם בגין הוצאת לשון הרע:

חוק לשון הרע כולל רשימה של פרסומים מותרים ואשר אינם נחשבים לשון הרע. רשימה זו מקורה בקביעות בתי המשפט ודרך פסקי הדין אשר הומצאו . ברשימת הפרסומים המותרים מצויים פרסומים אשר מטרתם העברת ביקורת מקצועית לגיטימית, קריאה לשיפור מצב נתון וכדומה. זאת ועוד, אם ביקורת זו הועברה ופורסמה במסגרת המאפשרת קבלתה או הפורומים המיועדים לכך , שהרי פרסום זה לא יחשב כהוצאת לשון הרע.

​בנוסף קיימות למפרסם שתי הגנות בחוק  העומדות לזכותו בגין הטענה להוצאת לשון הרע. האחת היא הגנת "אמת דיברתי", מקום בו הפרסום הוא אמת או שכך חשב המפרסם ובפרסום קיים היה עניין ציבורי, או אז לא תוטל על המפרסם האחריות בגין  הוצאת לשון הרע.

ההגנה השנייה היא הגנת תום הלב, אשר בגינה לא תוטל אחריות על המפרסם באם יוכיח הוא כי הפרסום נעשה באחת הנסיבות האלו:

 (1)  הוא לא ידע ולא היה חייב לדעת על קיום הנפגע, או על הנסיבות שמהן משתמעת לשון הרע או התייחסותה לנפגע כאמור בסעיף 3;

(2) היחסים שבינו לבין האדם שאליו הופנה הפרסום הטילו עליו חובה חוקית, מוסרית או חברתית לעשות אותו פרסום;

(3) הפרסום נעשה לשם הגנה על ענין אישי כשר של הנאשם או הנתבע, של האדם שאליו הופנה הפרסום או של מי שאותו אדם מעונין בו ענין אישי כשר;

(4) הפרסום היה הבעת דעה על התנהגות הנפגע בתפקיד שיפוטי, רשמי או ציבורי, בשירות ציבורי או בקשר לענין ציבורי, או על אפיו, עברו, מעשיו או דעותיו של הנפגע במידה שהם נתגלו באותה התנהגות;

(5)הפרסום היה הבעת דעה על התנהגות הנפגע –

(א) כבעל דין, כבא כוחו של בעל-דין או כעד בישיבה פומבית של דיון כאמור בסעיף 13(5), ובלבד שהפרסום לא נאסר לפי סעיף 21, או

(ב)כאדם שענינו משמש נושא לחקירה, כבא כוחו של אדם כזה או כעד בישיבה פומבית של ועדת חקירה כאמור בסעיף 13(6), או על אפיו, עברו, מעשיו או דעותיו של הנפגע במידה שהם נתגלו באותה התנהגות;

(6)הפרסום היה בקורת על יצירה ספרותית, מדעית, אמנותית או אחרת שהנפגע פרסם או הציג ברבים, או על פעולה שעשה בפומבי, ובמידה שהדבר כרוך בבקורת כזאת – הבעת דעה על אפיו, עברו, מעשיו או דעותיו של הנפגע במידה שהם נתגלו באותה יצירה או פעולה;

(7)פרסום היה הבעת דעה על התנהגותו או אפיו של הנפגע בענין שבו הנאשם או הנתבע ממונה על הנפגע, מכוח דין או חוזה, והפרסום היה מוצדק על ידי היותו ממונה כאמור.

 חשוב להדגיש כי החוק אינו בא למנוע מאדם לומר את דעתו , ואולם , כפי שנכתב במקורותינו "טוב שם טוב משמן טוב" (קהלת ז' א) ואל מול הזכות להביע דעה בחופשיות, עומדת זכותו של כל אדם לשם טוב.  מה לו לאדם אם לא שמו הטוב וזכות זו נובעת במהותה מחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.